<h1>סמ"ג לאוין סימנים קצ"ה—קצ"ו</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הזהירה תורה בפרשת משפטים שלא להרוג אם המחייבין רבו על המזכין באיש אחד עד שיהא יתר שנים. ועוד אזהרה שאם ידבר מופלא שבדיינין בדיני נפשות (סנהדרין ל"ו א' תד"ה דיני ע"ש) [תחלה] שאסור לנטות מדבריו, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלים תחילה שיאמרו דעתן (ע"פ פירוש רש"י עה"ת), שנאמר (שמות כ"ג ב') לא תהיה אחרי רבים לרעות, לחייב מיתה בשביל שירבו המחייבין על המזכין, ולא תענה על הרב לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כן, ופעמים שתלך אחרי רבים להטות ואימתי בזמן שהן שנים המכריעין המחייבין יותר מן המזכין (רש"י עה"ת), ושנינו בפרק קמא דסנהדרין (ב' א') ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שתהיה עמהם לטובה מכאן אמרו דיני נפשות מטין על פי דיין אחד לזכות ועל פי שנים לחובה (רש"י עה"ת), ועיקר זה המקרא משמע בדיני נפשות ש[נ]אמר לרעות דאילו בדיני ממונות מה שהוא טוב לזה רע לזה (ע"פ יראים סי' קפ"ד).
<h2>דף לד.</h2>
ומפני שאמרו רבותינו שבכל התורה כולה אף על פי שהדרשה אמת שנאמר (ירמי' כ"ג כ"ט) וכפטיש יפוצץ סלע שהפטיש מתחלק לכמה ניצוצות מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו (עי' יבמות כ"ד א' ורש"י ד"ה אין), שגם בפשוטו צריך לדרוש לא תהיה אחרי רבים לרעות אם ראית רשעים מטי משפט אל תאמר הואיל והן רבים אהיה אחריהם ואם ישאלך הנדון מה דעתך בדין [ה]זה לא תעננו על אותו הריב לנטות אחר[י] אותן הרבים להטות את המשפט מאמתו אלא אמור המשפט כאשר הוא וקולר יהא תלוי בצואר הרבים (ע"פ רש"י עה"ת).
<h2>דף לו.</h2>
הזהירה תורה בפרשת משפטים שלא להרוג אם המחייבין רבו על המזכין באיש אחד עד שיהא יתר שנים. ועוד אזהרה שאם ידבר מופלא שבדיינין בדיני נפשות (סנהדרין ל"ו א' תד"ה דיני ע"ש) [תחלה] שאסור לנטות מדבריו, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלים תחילה שיאמרו דעתן (ע"פ פירוש רש"י עה"ת), שנאמר (שמות כ"ג ב') לא תהיה אחרי רבים לרעות, לחייב מיתה בשביל שירבו המחייבין על המזכין, ולא תענה על הרב לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כן, ופעמים שתלך אחרי רבים להטות ואימתי בזמן שהן שנים המכריעין המחייבין יותר מן המזכין (רש"י עה"ת), ושנינו בפרק קמא דסנהדרין (ב' א') ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שתהיה עמהם לטובה מכאן אמרו דיני נפשות מטין על פי דיין אחד לזכות ועל פי שנים לחובה (רש"י עה"ת), ועיקר זה המקרא משמע בדיני נפשות ש[נ]אמר לרעות דאילו בדיני ממונות מה שהוא טוב לזה רע לזה (ע"פ יראים סי' קפ"ד).
